<h1>צידה לדרך מ"ד כ"ה פ"ג</h1>
<h2>דף כו.</h2>
שופר של ראש השנה צריך שיהא ראוי לתקוע בו. ושיתקע התוקע במקום הראוי לתקוע. ובזמן שראוי לתקוע. ושיהא התוקע ראוי לתקוע. ושתהא התקיעה כסדרה והכשרה. שופר הראוי לתקוע שיהא של איל וכפוף זכר לאילו של יצחק וכדי שיכוף לשמים. בד"א לכתחלה אבל יוצאין בשאר מינין ובפשוט חוץ משל פרה שאין קטיגור נעשה סניגור ואינו נקרא גם כן שופר. גזל שופר ותקע בו יצא אפילו לא נתיאשו הבעלים. כל הקולות כשרים בשופר. ניקב וסתמו שלא במינו אפי' אינו מעכב התקיעה וחזר קולו כמו שהיה אם לא נשתייר בו רוב פסול ואם נשתייר בו רוב כשר. סתמו במינו ונשתייר בו רוב אפילו אם מעכב התקיעה שלא חזר קולו כמו שהיה קודם כשר. נסדק לארכו אפי' כל שהוא פסול בד"א שלא דבקו במינו אבל דבקו במינו כשר. איזהו סתום במינו כשסתמו בדבק אבל סתמו בחתיכה אחרת הוא שלא במינו. נסדק כולו אפי' דבקו כגון שחממו ודבק סדקיו זה עם זה פסול. נסדק לרחבו אם נשאר מהסדק לצד פיו שעור תקיעה אפילו מעכב התקיעה כשר ואם לאו פסול בד"א שנסדק רוב רחבו אבל מעוטו הוא כמו נקב וכשר. כמה שעור שופר כדי שיאחזנו בידו ויראה ממנו מעט לכאן ולכאן וזהו שעור ארבע אצבעות בגודל. דבק שברי שופרות ועשה מהם שופר פסול. הפכו ותקע בו לא יצא. הרחיב הקצר וקצר הרחב פסול. היה ארוך וקצרו אם נשאר בו כשעור כשר. הוציא הזכרות ונקבו ועשה ממנו שופר פסול. צפהו במקום הנחת פה ממש כגון בעובי השופר פסול. אבל שלא במקום הנחת פה מבחוץ וסמוך לפה אם נשתנה קולו פסול ואם לאו כשר. הוסיף על עובי השופר כגון בפיו הרחב הרי זה הוסיף עליו כל שהוא ואסור אפילו במינו. צריך התוקע שיגע פיו בפי השופר בשעה שתוקע ואם לאו לא יצא. נפל עליו גל ואי אפשר ליטלו בלא טלטול אסור. וכן אין מוציאין אותו מחוץ לתחום ולא עולין בשבילו באילן ולא רוכבין על גבי בהמה ולא שטין במים להביאו. אע"פ שאין כאן אלא אסור מדבריהם ויש מתירין על ידי כנעני שבות במקום מצוה וחכמי צרפת לא התירו. יכול ליתן לתוכו יין או מים לצחצחו אבל לא מי רגלים אפילו בחול מפני הכבוד.
מקום הראוי לתקוע שישמע התקיעה בלא ערבוב כגון שתקע בבור וכיוצא בו. י"א שהשומע מקצת תקיעה והיא ארוכה ויש באותו מקצת שעור תקיעה יצא. זמן הראוי לתקוע משעת הנץ החמה עד הלילה ואם תקע בעמוד השחר יצא אבל לא בלילה. שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום יצא ואפילו שמעם מתשעה בני אדם ובלבד שיהו זה אחר זה. שבת אינו זמן תקיעה חוץ מן המקדש או בפני ב"ד של עשרים ושלשה אפילו במדינה. אע"פ ששבת אינו זמן תקיעה קטן שלא הגיע לחינוך מותר להתלמד ולתקוע ואפילו לומר לו שיתקע. אבל אם הגיע לחינוך אסור לומר לו ואם תקע מעצמו אין מוחין בידו.
הראוי לתקוע גדול ולא חרש שוטה וקטן. וכן אשה שהרי אינה חייבת וכל שאינו מחוייב בדבר אינו מוציא אחרים ידי חובה. אע"פ שנשים וקטנים פטורים אם רוצים תוקעין ומברכין וכן אחרים אע"פ שיצאו יכולין לתקוע (בהם) [להם]. המודר הנאה מחבירו מותר לתקוע לו תקיעה של מצוה שמצות לאו ליהנות נתנו. צריך שיכוין התוקע להוציא השומע. מי שאינו מתכוין לתקיעה אלא להתלמד אינו מוציא אחרים ידי חובתן. והתוקעין מכוונין להוציא כל מי ששומע קול שופר שמצות צריכות כונה.
סדר התקיעות "תקיעה "שברים "תרועה "תקיעה שלש פעמים, ואחר כן "תקיעה "שברים "תקיעה שלש פעמים, ואחר כן "תקיעה "תרועה "תקיעה שלש פעמים, שעור תקיעה כתרועה ושעור תרועה כשברים שהם שלשה קולות כמו אנחות וקולות התרועה תכופין ושל שברים הם שלשה כמו מי (שנוגח) [שגונח] בהפסקה וי"א שאפילו הוסיף בשברים כמו ארבעה או חמשה קולות שאין קפידא בדבר ונהגו לעשות שלשה. מי שטעה בקשר"ק ותקע במקום שברים תרועה לא הפסיד התקיעה שהרי שברים ותרועה ממין אחד הם אלא יחזור לתקוע שברים ואחר כן תרועה. אבל אם תקע תקיעה במקום תרועה ועשה כבר שני סימני קשר"ק או אחד כראוי יש לחזור לתקיעה הראשונה של סימן שטעה בה ויתקע שברים ותרועה ותקיעה. ברכות ותקיעות מעכבות זו את זו שאם אינו יודע לברך כל הברכות או לתקוע כל התקיעות לא יצא. יחיד שתקע כבר יכול לתקוע לחברו אבל אם התפלל כבר אינו יכול להוציא לחברו אלא בעשרה. מצוה בתוקעין יותר ממברכין כיצד שתי עיירות באחת יש להם שופר ואינם יודעים להתפלל ובאחרת יודעין להתפלל ואין להם שופר ילך במקום שופר.
מוצאי ר"ה מבדילין כמו במוצאי שבת אלא שאין מברכין על הבשמים ועל הנר. בין ראש השנה ליום הכפורים יאמר בשלש ראשונות זכרנו לחיים קל מלך חפץ בחיים ומי כמוך. ובמקום הקל הקדוש המלך הקדוש. ובהשיבה שופטנו חותם המלך המשפט. ובהודאה וכתוב לחיים טובים כל בני בריתך ובשים שלום ובספר חיים. וכבר כתבתי בהלכות תפלה שאם לא אמר זכרנו ומי כמוך וכתוב לחיים ובספר חיים אין מחזירין אותו ואם לא אמר המלך הקדוש המלך המשפט מחזירין. כי צריך להשים נגדו כבוד הדר מלכותו. ותמיד לעומתו ועצם גדולתו ורוממותו וחמלתו. ויראתו ואהבתו ועבודתו ואמונתו. מכפר חטאות. וסולח עונות. ומוחל זדונות. מכלה הקרץ והחרץ. מלך במשפט יעמיד ארץ.
